נובה אדריכלות / הטכניון, הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים / טיבי אדריכלות ונוף / הטכניון, הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית
ההיסטוריה האנושית והעירונית שלובות זו בזו כמעט מראשית ההיסטוריה. התפתחותם של התרבות, האומנות, המדע והפילוסופיה התרחשו כמעט באופן בלעדי בתחומי הערים בתקופות השונות. המהפכה התעשייתית והתפשטות הטכנולוגיה ברחבי כדור הארץ הביאו להתקבצות מליוני אנשים בערים. הגידול העצום במספר התושבים בעיר הביא לצמיחה שהפכה את הערים למטרופולינים עצומים. בניגוד לחמשת אלפי השנים הקודמות בהן ההתפתחות העירונית חלה בהדרגה ועל פני מאות שנים, התפתחות הערים במאה ה-20 חלה בקצב מואץ.
הרחבת הערים הגדולות הינה שלב מבורך בהתפתחות האנושות, היא מאפשרת שמירה על שטחי טבע בשאר העולם, מאפשרת שוויון הזדמנויות לתושביה ואת המשך ההתפתחות המדעית, הכלכלית ותרבותית. אך, בד בבד עם התפתחות מואצת זו, החלו להיווצר בעיות כתוצאה משימוש בעקרונות המורפולוגיים המקובלים ששימשו לבניית ערים של אלפי תושבים בערים צפופות וגדולות במיוחד.
אחת הבעיות שאיתן מתמודדים המטרופולינים הגדולים בימינו היא זרימת האוויר בעיר. המורפולוגיה העירונית יוצרת "מחסום" לזרימת האוויר, מקטינה את מהירות הרוח ומעצימה מגוון תופעות כגון זיהום אוויר ו"איי חום עירוניים". מערכות שונות בטבע מציגות התארגנות מרחבית צפופה אך בעלת מבנים גאומטריים שונים מאלו שהתפתחו בערים הגדולות. השערת המחקר היא שקיימות בטבע התארגנויות מרחביות עדיפות שאפשרו להם קיום אבולוציוני על פני תקופות ארוכות. אחת הדוגמאות המאלפות היא שונית האלמוגים אשר קיימת על פני כדור הארץ זה יותר מ 700 מיליון שנה. מחקר זה מציג השוואה של המורפולוגיה העירונית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעיר כגון מנהטן, עם המורפולוגיה הטבעית של אלמוגים מעונפים. המחקר בוחן את המערך העירוני האורתוגונלי שמנהטן מייצגת מול המבנה המרחבי של אלמוגים מעונפים משני מינים; אקרופורה הומיליס ופוסילופורה דמיקורניס. בכדי להשוות בין המורפולוגיות נבנה מסד נתונים על בסיס מודל דיגיטלי של מנהטן וסריקה במכשיר C.T. של האלמוגים.
מניתוח הנתונים עלו מספר ממצאים בולטים. נמצא דמיון בערכים של הנקבוביות (היחס בין נפח האוויר לנפח כולל), הפתלתלות (אורך המסלול הדרוש לעבור דרך המורפולוגיה לחלק במרחק האווירי), והפרמיאביליות (הופכי של מקדם ההתנגדות למעבר של אוויר או מים). נקבוביות העיר והאלמוג דומות זו לזו וערכם סביב 0.8 אך הן שונות מאוד מהנקבוביות של מערכות אחרות (למשל הנקבוביות של יער היא סביב 0.99, הנקבוביות של קרקעות רבות היא 0.3-0.4 והנקבוביות של סלעים יכולה לרדת לערכים סביב 0.01). בהתאם נמצא שגם הפתלתלות והפרמיאבליות הממוצעות דומות בעיר ובאלמוגים. לעומת זאת נמצאה אי התאמה בין המורפולוגיה העירונית לזו של האלמוגים כאשר נבחנו משתנים אחרים. למשל נמצאו הבדלים משמעותיים בספירה של מספר השכנים ביחס לגובה. אי ההתאמה הצביעה על כך שקיימים הבדלים ברורים בפיזור הענפים באלמוג ופיזור הבניינים בעיר.
מתוצאות המחקר עלו שני רעיונות לפיתוחים עתידיים: האחד מציע לבחון את הגריד הבסיסי של העיר. במנהטן, גריד זה מבוסס על רשת אורתוגונלית, אך יתכן וגריד אחר יניב ארגון עירוני בעל יתרונות נוספים, בעיקר בתחום הזרימה ותופעות המעבר של חום וחומר. שנית, המורפולוגיה העירונית מבוססת על "אקסטרוזיה" של הגריד העירוני. שינוי הגריד בגבהים שונים יאפשר זרימת אוויר מכיוונים שונים ומיתון השפעת המורפולוגיה על תופעות כגון איי החום העירוניים.
ההרצאה תציג את מהלך המחקר, את עיקרי התוצאות, ואת ההשלכות שיש לתוצאות אלו על תכנון עירוני בר-קיימא של מטרופולינים צפופים.